גרשון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה על סך 9,000 ₪ כנגד חברת הביטוח בגין אובדן שרשרת של התובע (להלן- התכשיט).

חברת הביטוח הנתבעת הכירה בעצם קרות מקרה הביטוח, אך בין הצדדים נפלה מחלוקת באשר לסכום של תגמול הביטוח. בעוד הנתבעת העבירה לתובע סך של 12,500 ₪ אשר מהווים לשיטתה את שווי התכשיט ביום קרות מקרה הביטוח, הרי שהתובע טוען כי השווי הינו 21,500 ₪, ועל כן תובע את ההפרש בסך 9,000 ₪.

אין מחלוקת בין הצדדים כי על פי תנאי פוליסת הביטוח, הנתבעת רשאית לשלם לתובע סכום המהווה את השווי של התכשיט ככל שזה היה בעת האובדן, אף אם הוא נמוך משוויו המוערך בפוליסה. לפיכך, עצם הערכתו של התכשיט בפוליסת הביטוח בסך 21,500 ₪ אין בה לכשעצמה בכדי להביא לקבלת התביעה.

השאלה הינה אם כן מה שוויו של התכשיט בעת אובדנו. דומה כי נתון המפתח להכרעה בשאלה זו הינה האם דובר בתכשיט אשר נשא עימו שם מותג יוקרתי בתחום התכשיטים, אם לאו.

שכן, אף השמאי שהעיד מטעם הנתבעת ציין כי העריך את התכשיט, לאחר אובדנו, בהתאם לנתונים הקשורים בהרכבו הפיזי, כמשקל הזהב והיהלומים, אך ללא כל תוספת ערך מותגי. השמאי הדגיש בעדותו כי ערך מותגי של תכשיט (וכדוגמא הביא את המותגים "בולגרי, "פדני") מעלה את מחירו באופן ניכר (ראו עמ' לעדותו ש' 30-31).

לא זו אף זו, מדברי שני הצדדים עלה כי ניסיונותיהם להגיע לפשרה נכשלו כיוון שהתובע ביקש לבצע הערכת שווי בחנויות יקרות, בעוד הנתבעת ביקשה להסתמך על הערכה בחנות שאינה נושאת שם מותג.

עוד ייאמר כי בעידן המודרני יש ערך משמעותי לשם מותג, עד כדי נכונות לשלם מחיר גבוה באופן ניכר למוצר, עקב היותו מותגי. אמנם הדברים אינם נחלת כלל האוכלוסיה, אבל בוודאי שלא נחלת קבוצה מצומצמת ושולית. לפיכך, בהחלט יש מקום לקבוע כי בהערכת נזק למוצר (עקב אובדן, גניבה או מסיבה אחרת), שמטרתה פיצוי הניזוק על נזקו, יש מקום להביא בחשבון ערך מותגי, ככל שהמוצר המוערך היה מותגי.

הנה כי כן, יש לשאול האם התכשיט נשוא התביעה היה תכשיט שנשא עימו שם מותג יוקרתי? לאחר שקלא וטריא, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח זאת. אנמק דבריי.

מחד, הערך הנקוב לתכשיט בפוליסת הביטוח תומך באפשרות שדובר במותג יוקרתי. מדובר בשווי מוערך העולה באופן ניכר על שוויו של תכשיט כזה שאינו נושא עימו שם מותג. אמנם קיים פער זמנים לא קטן בין מועד הערכת התכשיט שהביא לקביעת ערכו בפוליסה לבין המועד שבו הוערך תכשיט זהה בהרכבו אך שאינו נושא שם מותג. אולם לא נטען כי במהלך תקופה זו חלה ירידה דרמטית במחירי רכיבי התכשיט עד כדי שתסביר את ההבדלים המשמעותיים בין הערכות השווי. משכך, בהסתכלות צרה, נראה היה שדובר בתכשיט מותגי.

אולם, בהסתכלות רחבה יותר, מתהפכות היוצרות, כך שכפות המאזניים נוטות אל האפשרות שדובר בתכשיט לא מותגי.

ראשית, התובע לא הביא עימו כל בדל של ראיה להוכחת עצם היותו של התכשיט נשוא התביעה תכשיט מותגי. לא הוצגה קבלה על קניית התכשיט בחנות נושאת שם מותג יוקרתי. לא הובאה כל עדות של מי שקנה את התכשיט אודות המקום שבו קנה. התובע בעצמו אף לא העיד בפני בית המשפט, ואף בטיעוניו לא ציין מהו שם המותג הספציפי של התכשיט, אלא לכל היותר ציין כי הוא נוהג לקנות תכשיטים בחנויות יוקרתיות.

שנית, עיון בתיאור התכשיטים האחרים של התובע כפי שהדבר בא בפוליסת הביטוח, מגלה כי לגבי חלק מהם צויין מפורשות כי הם נושאים שם מותג כ "בולגרי" או "פדני". משמע, השמאי שהעריך את תכשיטיו של התובע נתן דעתו על ההבחנה בין תכשיטים נושאי שמות מותג לבין כאלה שלא. והנה, כשבוחנים את תיאור התכשיט נשוא התביעה בפוליסה, לא עולה שם של מותג. אמנם המונח "אמטיסט" מופיע בתיאור, אך לא נטען כי זה מייצג שם מותג (במאמר מוסגר, לא בכדי, שכן המדובר במונח הלועזי לאבן החושן אחלמה, כפי שעולה מבדיקה מהירה ברשת האינטרנט).

שלישית, השמאי שהעיד מטעם הנתבעת אף ציין כי לאחר האובדן ניסה לברר, בהיותו בדירת התובע, את מקורו של התכשיט, בכדי לדעת האם יש להוסיף ערך מותגי, אך כל שנאמר לו הוא שהתכשיט נרכש על ידי הורי התובע או הורי אשתו (פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 31 עד עמ' 4 ש' 2). אילו התכשיט היה מותגי, מצופה היה שתובא בפני השמאי אמירה כזו, ועל כן העדרה אומרת דרשני.

נוכח כל אלה, הגעתי לכלל מסקנה, כי במאזן ההסתברויות, סבירה יותר האפשרות שהתכשיט נשוא התביעה לא נשא עימו שם מותג, והערכת השווי שבפוליסת הביטוח הינה פרי טעות (בין טעות סופר ובין טעות מסוג אחר) מאשר האפשרות שנשא עימו שם מותג והערכת השווי בפוליסת הביטוח היתה נכונה.

בנסיבות אלה, ומשאין מחלוקת של ממש שהסכום שהעבירה הנתבעת לתובע משקף ערך של התכשיט ללא ערך מותגי, אין לי אלא לדחות את התביעה. כן הריני מחייב את התובע בהוצאות הנתבע, אותן אני אומד על סך 500 ₪, שישאו ריבית והצמדה מיום המצאת פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אלול תש"ע, 07 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: